תגמול נדחה - האם הכנסה בידי עובד - חלק א' - המסגרת הנורמטיבית 

ברשימתנו הקודמות עמדנו על כך כי לפי פסק הדין בעניין דיקלה (עמ"ה 109/94 דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, מיסים יא/3, עמ' ה- 130) המעביד המדווח על הכנסותיו על בסיס מצטבר רשאי להכיר בהוצאות שכר/בונוס לעובד, גם אם השכר/הבונוס כאמור טרם שולמו לעובד ומועד תשלומם לעובד נדחה (תגמול דחוי). ברשימתנו הבאות נתמקד בשאלה האם אותם שכר/בונוס מהווים הכנסה חייבת בידי העובד כבר ביום בו נוצרה זכאותו לקבלתם או שמא רק ביום קבלתם בפועל.

הסעיף הרלוונטי לעניין זה הינו סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה הקובע כמקור הכנסת עבודה "השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות - והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו".
מקריאת הוראות סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה לעיל עולה כי אם המעביד לא שילם את כספי התגמול הדחוי לא לעובד ולא לאחר לטובתו, אלא רק התחייב לשלמם בעתיד, הרי שאין בהתחייבות הנ"ל כדי ליצור הכנסה בידי העובד. מסקנתנו הנ"ל עקבית עם העקרון המקובל בפסיקה (פס"ד בעניין בר זאב, אשר ידון בהרחבה באחת מרשימתנו הבאות) לפיו העובד נישום על בסיס מזומן, דהיינו עם קבלת הכספים בפועל ולא עם היווצרות זכאותו לקבלת אותם כספים.

שאלה נוספת העולה בהקשר זה הינה מה פירושם של המילים "לאחר לטובתו" בסעיף 2(2) לעיל - האם כל תשלום המשולם לאחר להבטחת זכאותו לתגמול דחוי הינו בגדר תשלום לאחר לטובת העובד או שמא רק תשלום שהעובד יכול להפיק ממנו הנאה כבר היום. בשאלה הנ"ל נתמקד ברשימה הבאה.

* כתב העת "עדיף מעורב"